פרץ נ' רכב טבריה- טרייד אין בע"מ

פסק דין

לפני תביעה קטנה בסכום של 31,900 ₪.

התובע רכש ביום 3.10.10 רכב מסחרי מסוג אוסוזו די מקס מן הנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו פרטים נכונים לגבי הרכב, ובפרט – את העובדה שבעברו הוא היה בבעלות חברת ליסינג, והרכב נמכר לו במחיר מחירון שלא כדין. יתרה מכך, לאחר שבוע ימים נתגלו ברכב מספר תקלות בגינן נדרש התובע לשלם למוסך. התקלות המשיכו גם לאחר התיקון במוסך. התובע מאשר כי בטרם רכש את הרכב הוא עבר בדיקה במכון בדיקה לרכבים, אך הבדיקה "לא היתה נאמנה". התובע צרף לכתב התביעה חשבוניות ומסמכים המעידים על טיפולים ותיקונים שביצע ברכב.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, הרכב נמכר לתובע במחיר הנמוך ב- 4,000 ₪ ממחיר המחירון. זאת ועוד, בטרם החליט התובע לרכוש את הרכב, הוא לקח אותו לבדיקה במכון מורשה, שם פורט בדיוק מצב הרכב. מדובר ברכב שגמע 317,441 ק"מ ביום הבדיקה. בהסכם הרכישה הצהיר התובע כי הוא בדק את הרכב ומצא אותו לשביעות רצונו ואין ולא יהיו לו כל תביעות בגין פגם או אי התאמה מכל סיבה שהיא. החשבוניות שצירף התובע לכתב התביעה מעידות על תיקונים שוטפים שמבוצעים ברכב: החלפת צמיג, מצבר, טיפול בלמים. תיקון מערכת הגיר נעשה כחודש וחצי לאחר הקניה, כאשר בטופס הבדיקה צוין במפורש שהגיר לא תקין. על כן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

בדיון שהתקיים בפני היום העיד התובע וטען כי בטרם רכש את הרכב הוא שאל את מנהל הנתבעת האם מדובר ברכב מליסינג ונענה בשלילה. לטענתו, אילו היה יודע שהרכב מליסינג, הוא לא היה קונה אותו. בעת עדותו הוצג לתובע טופס גילוי נאות (נ/1), התובע אמנם טען תחילה כי לא זכור לו שחתם על טופס כזה ולאחר מכן אף טען כי "קל מאד לזייף את החתימה שלי", אלא שבהמשך, משעומת עם הדמיון לחתימתו שעל גבי כתב התביעה, אישר כי "על פניו אני רואה שאני חתום פה. לא יודע מה לאמר" (ראה עמד 1 שורה 19, עמ' 2 שורות 7-11 לפרוטוקול).

בטופס הגילוי הנאות עליו חתום התובע צוין כי מדובר ברכב שהינו בבעלות "סמקו זרעים וכימיקלים בע"מ". התובע לא הוכיח טענתו כי בניגוד לרשום בטופס זה, הרכב היה בבעלות קודמת של חברת ליסינג כלשהי.

יצוין כי בסעיף 6 להסכם המכר הצהיר התובע כי הוא בדק את רישיונות הרכב במשרד הרישוי. התובע לא הציג כל אישור ממשרד הרישוי לאימות טענתו ולפיה הרכב היה בבעלות קודמת של חברת ליסינג.

יתר על כן, בניגוד לנטען בכתב התביעה, עולה מחומר הראיות כי הרכב נרכש על ידי התובע תוך הפחתה ממחיר המחירון: בעוד שמחירו על פי המחירון הרלוונטי עמד על סך של 71,000 ₪, הרי שהרכב נמכר לתובע בסך של 67,000 ₪.

יש לדחות גם את טענת התובע בדבר ליקויים ברכב:

ראשית, בסעיף 6 להסכם הצהיר התובע כי הוא בדק את הרכב "אישית ו/או במכון בדיקה מטעמו" וכי הרכב הינו לשביעות רצונו ואין ולא יהיו לו כל תביעה או טענה בגין פגם או אי התאמה או כל סיבה אחרת.

יתר על כן, התובע ביצע בדיקה לרכב בטרם רכש אותו, במכון "א.א.ימית", שם צוינו, ברחל בתך הקטנה, כל הליקויים שנמצאו ברכב לרבות: במנוע, במערכת ההיגוי, בקפיצים, בשילדה, בצמיגים, במערכת התאורה, בתיבת ההילוכים ובגלגלים, ליקויים המתיישבים עם העובדה שאף צוינה בהסכם המכר, ולפיה הרכב גמע 315,000 ק"מ בטרם נרכש על ידי התובע. בנסיבות אלה, יש לראות בתובע כמי שבחר לרכוש את הרכב על אף אותם פגמים ואין לקבל טענתו בדבר הסתרת מידע כזה או אחר מצד הנתבעת.

יש לקבל גם את טענתה הנוספת של הנתבעת, ולפיה מרבית התיקונים שבוצעו על ידי התובע, כעולה מן החשבוניות שצירף לתביעתו, אינם מעידים על ליקויים ברכב אלא על טיפולים ותיקונים שוטפים כגון החלפת צמיגים (שכאמור נתגלו כבר בבדיקה שלקויים), החלפת שמן מנוע, כיוון פרונט והחלפת מצבר.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לתובע.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת.

המזכירות תמסור העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ב, 26 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.